ד"ר אהוד רכטמן

סיבוכי סוכרת ברשתית

סוכרת מהווה את הגורם העיקרי לעיוורון בישראל ובשאר מדינות המערב בגילאי העבודה, כלומר בין 18 ל 65. אחת הבעיות הינה שחולי סוכרת עלולים שלא לחוש בבעיות בראיה עד שלבים מאוד מאוחרים של התפתחות הרטינופתיה, בעוד שהעיתוי הטוב לטיפול, הוא כאשר חדות הראיה עדיין תקינה והחולה אינו מרגיש בכל בעיה. במקרים אלו טיפול לייזר עשוי להציל את הראיה בקלות יחסית ולכן מומלץ לכל חולה סוכרת להיות במעקב מסודר אצל רופא עיניים ומומלץ במידת הצורך לבצע גם בדיקת OCT. חולים בסוכרת סוג 2, צריכים להבדק כבר עם גילוי הסוכרת ולהיות במעקב בתדירות של לפחות פעם בשנה. חולי סוכרת נעורים (סוג 1) צריכים להבדק החל משלוש שנים מגילוי המחלה ולא לפני גיל 10.

רטינופתיה סוכרתית

רטינופתיה סוכרתית (Diabetic Retinopathy) הינה הפגיעה העיקרית של מחלת הסוכרת בעין בכלל והיא מאופיינת בשינויים בכלי הדם הקטנים שנמצאים ברשתית. המחלה מופיעה גם אצל חולי סוכרת נעורים (הנקראה בעבר סוג I) וגם אצל סוכרת שאינה תלויה באינסולין (סוג II). 

ההערכה היא כי בעקבות ערכי סוכר גבוהים בדם (היפרגליקמיה) נגרמים נזקים בכלי הדם הקטנים שברשתית (כמו גם במקומות נוספים בגוף, כמו בכליות). לרוב מופיעים בעין דימומים ומפרצות קטנטנות (שלפוחיות בכלי הדם, מיקרו- אנוריזמות). מצב זה עלול להוביל לבצקת (עיבוי) במרכז הרשתית (מקולה) המהווה את הסיבה העיקרית לפגיעה בראיה מסוכרת.

תמונת רשתית עם סיבוכי סוכרת - רקע לבן
צילום צבע של רשתית העין שנלקח במרפאה מחולת סוכרת

דרגות הרטינופתיה הסוכרתית

מקובל לחלק את התקדמות הרטינופתיה לשתי דרגות:
• הדרגה ההתחלתית הקרויה רטינופתיה לא שגשוגית (NPDR (non-proliferative diabetic retinopathy, שבה אין צמיחת כלי דם חדשים. מחלה לא שגשוגית מחולקת לדרגות משנה: קלה, בינונית וקשה. ככל שהשלב מתקדם יותר כך הסיכוי לעבור למחלה שגשוגית גבוה יותר ותוך פרק זמן קצר יותר.

• רטינופתיה שגשוגית, (PDR (proliferative diabetic retinopathy, שבה יש כלי דם לא בריאים, שנוצרו כתוצאה מהתפרצות המחלה. 

מחקרים גדולים ומבוקרים הוכיחו כי איזון קפדני של רמות הסוכר בדם, מצמצמים משמעותית את סיבוכי הסוכרת השונים ובכללם את הפגיעה ברשתית העין. בנוסף, איזון קפדני של לחץ הדם והכולסטרול, חשובים גם הם בצמצום נזקי הסוכרת השונים. 

עבור רטינופתיה שגשוגית הטיפול המקובל הוא טיפול בלייזר להיקף הרשתית. הלייזר מביא לנסיגת כלי הדם החדשים ולהפחתת הסיכון לדימומים תוך עיניים ולהיפרדות רשתית. כיום ניתן לשלב בטיפול הזרקות תוך עיניות.

בצקת (עיבוי) במרכז הראייה

הגורם העיקרי לפגיעה בראיה ממחלת הסוכרת הוא היווצרות של בצקת (עיבוי) במרכז הראייה (DME ,diabetic macular edema). תופעה זו יכולה לקרות בכל שלב של הרטינופתיה בין אם היא שגשוגית או לא. לצורך כימות מידת הבצקת יש צורך בבדיקת ה OCT. 

עיקר הטיפול בבצקת במקולה כיום מתבסס על הזרקות תוך עיניות של תרופות מסוג anti VEGF ובמקרים קשים יותר בסטרואידים תוך עיניים. בנוסף, ניתן לשלב טיפול לייזר למרכז הרשתית (מקולה).

איבחון וטיפול בזמן משפרים משמעותית את הסיכוי למנוע את הפגיעה בראיה. לעיתים תכופות יש צורך בטיפול עוד לפני שהאדם חש פגיעה כלשהיא בראיה.

בדיקת OCT שנערכה במרפאה לחולה עם בצקת במקולה​
דילוג לתוכן